חלק גדול מהטיפול בו אני עוסקת מוקדש להגדלת השמחה בחיים של אנשים.
הגדלת השמחה היא אמנות שבעיני כל אחד חייב ללמוד כיצד לבצע אם הוא רוצה לשפר את איכות חייו.
אחת מהמצוות שאנו מצווים כיהודים היא "והיית אך שמח".
אנחנו שרים את המשפט ומשננים אותו אבל מתי בפעם האחרונה התעכבתם כדי לחשוב מה המשמעות שלו?כיצד מבצעים אותו כהלכתו?
לחלקנו זה נשמע מאוד פשוט – מה בסה"כ נאמר- לשמוח. אבל התוספת של ה"אך" היא שהופכת אותו למעניינת.
לא נאמר "והיית שמח" אלא "והיית אך שמח"! כלומר תמיד ובכל מצב.
המשפט הזה הוא בעיני אחד הבסיסים עליהם הבריאות עומדת.
המתכון לבריאות שלמה.
המשמעות היא – תשמח , תתמקד בשמחה, וגם ברגעים הפחות נעימים וקלים של החיים תמשיך לשמוח.
כלומר אם תדע גם במצבים קשים להכיר תודה ולהאמין שהקורה הוא לטובתך ויש משמעות טובה שתצמח ממנו תקיים את המצווה במלואה.
קיום מצווה כזו דורש המון משמעת עצמית, בירור עצמי, זיהוי של המחשבות והתפיסות ובחירה שלהם בהתאם לנדרש.
כשהכל הולך בקלות זה נהדר. אבל כשהעניינים לא מסתדרים כמצופה – או אז מגיע המבחן האמיתי של שמירת השמחה.
אז מתגלה הקושי בדבקות בשמחה. אז אנחנו מתנסים בשיעור של אמונה ובחירת מחשבות.
אפשר לבחור במחשבות מכל מיני מסלולים : למה זה מגיע לי, למה אצל השכן זה לא קרה, העולם אכזר, החיים קשים, או מה אני יכול ללמוד ואיזה תכונות לחזק מתוך אירועים קשים, מה הטוב שיכול לצמוח מתוך המצב, נפלתי אבל זה יכול לקרות לכל אחד וזה לא אומר כלום עלי.
ומה החשיבות הגדולה בשמחה, עד כדי כך שהפכה למצווה?מדוע מצווים עלינו לשמוח?
שמחה היא הבסיס לגדילת הנשמה, והיא המטרה בחיים. כשאנו שמחים אנו יודעים שאנו מבצעים את המטרה שלשמה הגענו לעולם. זהו סימן היכר לכך שהפעולה בה אנו נוקטים היא מועילה ונכונה.
שמחה מרחיבה את הלב ומגדילה את כח החיים. שמחה מגבירה את האהבה לחיינו, האהבה לעצמנו ומכך יכולת נתינת האהבה לאחרים.כשיש סיפוק מהמעשים בחיים השמחה גדלה. כשיש התלבטות בבחירה בין מסלולים בחיים, כשיש קושי בקבלת החלטה ולא בטוחים מה מתאים ומה נכון לעשות אפשר פשוט לבדוק מה יגרום ליותר שמחה וזו התשובה שמגיעה מהנשמה.כשהופכים את השמחה למטרה ולדרך חיים מתבטלות פעולות של אלימות, פגיעה באחרים, ייסורי מצפון, דאגות, מתח, זוהי בחירה בבריאות, בחירה בחיים.